גמרא
פירוש
כְּשִׁיקְרָא לָא חָיְישִׁינַן. אהָהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד שַׁב מַרְגָּנְיָתָא דְּצַיְירִי בִּסְדִינָא בֵּי רַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ד:א׳
רמב״ם הלכות שאלה ופקדון ו׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ח
טור חושן משפט ט״ו:ה׳
טור חושן משפט רצ״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ט״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ז:א׳
רמב״ם הלכות שאלה ופקדון ו׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ח
טור חושן משפט ט״ו:ה׳
טור חושן משפט רצ״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ט״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ז:א׳
ההיא איתתא דתפסה תורא דיתמי מסימטא אתא יתמי קתבעי לה בדינא לקמיה דר״נ. א״ל מחיים תפיסנא א״ל אית לך סהדי דמחיים תפסית א״ל לא א״ל תפיס לך לא״מ ותפיסה דלא״מ לאו כלום הוא. פי׳ מש״ה לא הימנה ר״נ לומר מחיים תפיסנא ליה משום דלא הויא מציא למימר לקוח הוא בידי שהגודרת אין להן חזקה והכא לא הוי מסיר לבקרא כאידך דלעיל והלכך אם לא תביא ראיה דמחיים תפסה ליה לא מהימנא וכגון שראוהו עדים ת״י והכירו אותו שהיה של יתומים דאל״ה מיגו דמ״ל להד״מ מ״ל נמי מחיים תפיסני׳: מכל הני ילפי׳ דמטלטלי דיתמי לבע״ח לא משתעבדי ולא מהני בהו תפיסה לאחר מיתה אלא מחיים אבל השתא תקינו רבנן במתיבתא דמטלטלי דיתמי משתעבדי בין לכתובה בין לבע״ח ואע״ג דלא תפיס כלל: אבימי בריה דר״א הוה מסיק ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא בריה דרב״א אזל פרעינהו א״ל הבו לי שטרא א״ל הני סטראי נינהו כלומר מצד אחר היה חייב לי אלו ששלח לי והקרן של שטר עדיין לא שלח לי אייתי קרנא וניתן לך שטרא אתא לקמיה דר״א א״ל אית לך סהדי דפרעתינהו א״ל לא א״ל מיגו די״ל להד״מ י״ל סטראי נינהו. ולענין שלומי שליח מאי אמר ר״א חזינן אי א״ל שקול שטרא והב זוזי משלם הב זוזי ושקול שטרא לא משלם ולא היא בין כך ובין כך משלם דא״ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ור״ח ור״י ז״ל אמרו טעמא דאידכר ליה שטרא אבל לא אידכר לי׳ שטרא וגם לא הזהירו אל תפרענו אלא בפני עדים אלא בסתם שדר בהדי׳ אע״ג דפרעי׳ בלא סהדי לא מחייב. כדתנן לענין חנוני ופועל שניהם נשבעים ונוטלים מבעה״ב הנה החנוני נתן בלא עדים ולא מחייבו וכך נ״ל עיקר כדבריהם. אבל רב נחשון גאון ז״ל נשאל ראובן הי״ל על שמעון פ׳ דינרים בלא שטרא שדרינהו עם לוי ואתא לוי וא״ל עשיתי שליחותך ולאחר ג׳ ימים א״ל ראובן לשמעון הב לי פ׳ דינרים דאית לי עלך וא״ל שדרתינון לך עם לוי וא״ל להד״מ ואתא לוי ואמר יהבתינון לך וראובן אמר לא יהבית לי היכא דינא. והשיב הכי חזינא דדינא על לוי לאוקמיה דינרים גבי ראובן ואי לא מוקים ליה אורחא דראובן על שמעון ואורחא דשמעון על לוי וכדר׳ אבימי ברי׳ דר״א ול״ש שום מדעם דקאמרי בין כך ובין כך משלם דא״ל ל״ש ולא לעוותי ולא דמיא כל עיקר לחנוני על פינקסו דלוי הו״ל למיעבד אבי דארי׳ ואסתרתקי׳ לנפשי׳ ולא לעוות לממון דשמעון ולא דמיא נמי לאומר לשנים צאו וקדשו לי את האשה [בקידושין מג:] דהתם תרין והכא לוי לחודא ואינו נ״ל דבריו כלל. שאין חילוק בדין זה לחנוני כלל דכי היכי דאמר ללוי לתקוני שדרתיך ולא לעותי ה״נ נימא לחנוני בעי לך למפרעי׳ בסהדי אלא כיון שלא א״ל בעה״ב לא מחייבינן לי׳ והכא נמי ל״ש ומעשה דאבימי משום דמדכר לי׳ שטרא ואי לא הוה מדכר ליה לא הוה מחייבינן לי׳: ההיא איתתא דאפקדוה גבה מלוגא דשטרא אתו יורשין וקתבעי לי׳ מינה. פי׳ תיק מלא שטרי חובות א״ל מחיים תפסיניה להו אתי לקמי׳ דר״נ א״ל אית לך סהדי דתבעי מינך מחיים ולא יהבתיה להו א״ל לא א״ל א״כ תפיסה דלא״מ ותפיסה דלא״מ לאו כלום הוא. פי׳ שכ״ז שהיה חי היה פקדון בידו וה״ה כמונחין ברשותן וכי אמרינן תפיסה מחיים כגון (שראוהו) [שראתה אותו] קרוב למות ותפסה משלו מטלטלין לשם חוב ולא היה פיקדון בידה: ודאית שמוציאין מכאן ואמרי אמאי לעיל גבי ההוא בקרא דיתמי אמר ר״נ מיגו די״ל לקוח הוא בידי י״ל נמי מחיים תפיסנא ליה והכא במלוגא דשטרא לא אמר מיגו ש״מ דאין אותיות נקנית במסירה עד שיכתוב עליהן שטר ומ״ה לא מהימנא דאי אמרה לקוחין הן בידי אמרי׳ לה אחזי שטרך דאין אותיות נקנות במסירה ואין זו הוכחה (דהתם) [דהכא] משמע לישנא שהדבר ידוע בעדים שהיה פקדון אצלה מחיים ומ״ה אמר דאפקדוה גבה דמשמע שהדבר ידוע שכן היה ולא אמרה ההיא איתתא דהוות נקיטא מלוגא דשטרא והיא היתה טוענת דמחיים תפיסנא להו בחובי אחרי שהיה בידי. וא״ל ר״נ ההיא תפיסה לא מהני כאן שבתורת פקדון (באו לידה והשתא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר) היה בידך. דכל היכי דקיימו ברשות מרייהו קיימא עד דאית לך סהדי דתבעינהו מינך מחיים ולא יהבת להו ובמיגו לא מהימני למימר לקוחין הן בידי דהא איכא סהדי שבתורת פקדון באו לידה. והשתא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר שאין עדים האיך באו לידו. אמרי׳ שאינו נאמן לומר לקוחין הן בידי דאמרי׳ מסתמא ודאי בתורת שאלה ושכירות באו לידו. ולא כ״ש דלא מהימן לומר לקוחין הן בידי הכא דאיכא סהדי דבתורת פקדון באו לידה אבל לעולם אם אין ידוע בעדים שבפקדון באו לידה ה״נ דהות מהימן ע״י מיגו דאותיות נקנות במסירה עיין בערך כ״א בס״ה שהוכחתי מכמה ראיות שאותיות ניקנות במסירה: ההיא איתתא דאחייבא שבועה בי דינא דרבא וא״ל בת ר״ח ידענא בה דחשידא אשבועה אפכה רבא לשכנגדה זימנין הוה יתבי ר״פ וראב״מ קמי׳ אייתי ההוא שטרא קמיה א״ל ר״פ ידענא ביה דשטרא פריעה הוא א״ל איכא איניש בהדי מר א״ל ראב״מ ולא יהא ר״פ כבת ר״ח א״ל בת ר״ח קים לי בגוה מר לא קים לי בגויה. אמר ר״פ השתא דאמר רבנן קים לי בגוי׳ מילתא היא כגון אבא מרי דקים ליה בגוי׳ קרענא שטרא אפומי׳. קרענא ס״ד אלא מרענא שטרא אפומיה. פי׳ וכי עד אחד נאמן להוציא שטר חתום מיד המחזיק בו אפוקי ממונא הוא ותרי בעינן. אלא מרענא שלא אזקוק לגבות אותו שטר. ומיקרע נמי לא קרעני׳ ליה. ואי קשיא מ״ש מהיפך שבועה דרבא דאפיק ממונא עפ״י בת ר״ח לא דמיא דהתם כיון דאיחייבא שבועה דאוריית׳ שבועה במקום תשלומין עומדת עד שתשבע ותפטר וכיון שלא היתה יכולה להשבע מפני שהיא חשודה בעיניו ולא היה מניחה לישבע הו״ל מחויב שבועה ואי״ל ומשלם מש״ה אפכה אבל הכא ל״ש הכי:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush